השתלת כליה

השתלת כליההשתלת כליה מבוצעת בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית (כאשר הכליות מפסיקות לתפקד או שתפקודן ירוד ובלתי יעיל). ניתוח השתלת כליה הינו תחליף לטיפול בדיאליזה, ומטרתו להאריך את תוחלת החיים של החולה ולשפר את איכות חייו.

מהו ניתוח השתלת כליה?

ניתוח השתלת כליה שייך לאחד מניתוחי השתלת האיברים. הניתוח מבוצע בחולים אשר אובחנו כסובלים מאי ספיקת כליות כרונית, כאשר מצב כליותיהם הוא בלתי הפיך. מדובר בחולים אשר כליותיהם איבדו 80%-90% מיכולת התפקוד שלהן.

התפקיד המשמעותי ביותר של הכליות בגוף האדם הוא סינון וסילוק רעלים מהגוף. כאשר הכליות חדלות לתפקד, או שתפקודן נפגע באופן משמעותי, הן אינן מצליחות לסנן את הרעלים. הרעלים נשארים במחזור הדם וגורמים לנזקים בלתי הפיכים, עד מוות.

כאשר ניתנת אבחנה כי החולה סובל מאי ספיקת כליות כרונית, ישנן בעצם שתי אפשרויות טיפול:

  • דיאליזה: זהו הטיפול הקלאסי באי ספיקת כליות, ונחשב בעצם לטיפול משמר. במסגרת הטיפול, החולה מחובר למכונה חיצונית לגופו, אשר עושה את עבודת סינון הרעלים מהדם במקום הכליות. המכונה שואבת את הדם מן הגוף, מסננת את הרעלים, ומחזירה את הדם המסונן בחזרה לגוף. טיפול דיאליזה נערך במשך כמה שעות. על החולים לעבור את הטיפול כמה פעמים בשבוע. אי הקפדה על הטיפול עלולה לסכן את חייהם. תלות זו של החולים במכשיר פוגעת באופן משמעותי מאד באיכות חייהם. רבים אינם מצליחים לקיים אורח חיים רגיל הכולל עבודה, לימודים וכדומה. אורך החיים הממוצע בקרב חולי דיאליזה הוא כ- 8 שנים.
  • השתלת כליה: במסגרת ניתוח זה נלקחת כליה מאדם אחר (חי או מת) התורם את אחת מכליותיו (בגוף האדם יש שתי כליות) ומושתלת בגופו של החולה במקום כליותיו הלא מתפקדות. במידה והכליה המושתלת נקלטת כראוי ואינה נדחית על ידי הגוף, לאחר ההחלמה יוכל החולה לחזור לתפקוד תקין.

יתרונות השתלת הכליה על פני הדיאליזה: מושתלי כליה מתנתקים מכבלי הדיאליזה ויכולים לחזור ולנהל אורח חיים תקין וכמעט רגיל לחלוטין. תוחלת החיים של מושתלי כליה נמצאה כארוכה יותר מתוחלת החיים של מטופלי הדיאליזה. הממוצע עומד על 11 שנה מיום ההשתלה, אולם היו כליות שהחזיקו מעמד שנים רבות עד 30 שנה.

סוגים של ניתוחי השתלת כליה

ישנם שני סוגים עיקריים של השתלת כליה:

  • השתלת כליה מן המת: במקרים בהם משפחתו של אדם שנפטר או נהרג תורמת את איבריו.
  • השתלת כליה מן החי: במקרים בהם בן משפחה או תורם זר תורמים את אחת מכליותיהם.

השתלה מן החי נחשבת לעדיפה, מכיוון שבהשתלה מסוג זה ניתן לערוך בדיקות מקיפות יותר לגבי התאמת הכליה למושתל וכך להקטין את הסיכון בדחיית הכליה על ידי הגוף המושתל.

סיכונים בהשתלת כליה

הסיכון המשמעותי הוא בדחייה של הגוף את הכליה. כאשר אין התאמה מוחלטת בין סוג הדם וסוגי הרקמות של התורם למושתל עלול הגוף לדחות את הכליה. במצב זה יהיה על החולה לחזור לטיפולי הדיאליזה, ובמקביל לחכות לתרומה אחרת שאולי אותה הגוף לא יידחה. דחייה מהירה של הגוף את הכליה המושתלת עלולה לסכן את חיי החולה.

בדרך כלל פוחת הסיכון מדחייה כאשר התרומה היא מקרוב משפחה שאז עולה הסיכוי להתאמה בין התורם לנתרם. לפיכך החיפוש אחר כליה מתאימה מתחיל במעגל המשפחתי הראשוני, ורק אם לא נמצא תורם מתאים מבין קרובי המשפחה מחפשים תרומה מזר.

על מנת לצמצם את סכנת הדחייה, נוהגים הרופאים לתת למושתלים תרופות אשר מדכאות את המערכת החיסונית, על מנת לאפשר לכליה החדשה להיקלט בגוף מבלי שהוא ינסה להילחם בה, כאשר יזהה אותה כגוף זר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>