סוכרת בקרב קשישים

סוכרת בקרב קשישים סוכרת בקרב קשישים אינה תופעה חדשה, אך מימדי התופעה גדלים ככל שהאוכלוסייה מזדקנת. כמו כן, סוכרת בגיל הזהב כרוכה באתגרים טיפוליים מיוחדים.

כידוע, לסוכרת יש שני סוגים עיקריים – סוכרת מסוג 1, התלויה באינסולין ("סוכרת נעורים") וסוכרת מסוג 2-שאינה תלויה באינסולין ("סוכרת מבוגרים").

רוב מקרי הסוכרת בקרב קשישים יהיו סוכרת מסוג 2, אם כי בימינו אנו, גם הסובלים מסוכרת סוג 1 יכולים להגיע לשיבה טובה עקב הטיפול המתקדם הקיים היום.

אבחון סוכרת בגיל הזהב

הזיהוי כי מדובר בסוכרת עלול להיות בעייתי שכן אוכלוסיית חולים זו סובלת ממגוון בעיות הדומות לבעיות המתפתחות מסוכרת. בקרב חולים מעל גיל 75 סוכרת עלולה להופיע בצורת בלבול, דיכאון, נפילות והתעלפות – סימנים שמזכירים מחלות אחרות לחלוטין מסוכרת.

הסימנים המוקדמים "הרגילים" של סוכרת כגון השתנה מרובה, צימאון וכדומה לא סביר שיופיעו בקרב קשישים, שכן סימנים אלה מטושטשים עם תופעות אחרות בקרב החולים.

בחולים סיעודיים, הסימן הראשון לסוכרת עלול להיות חולה בתרדמת עקב היפראוסמולריות בדם שאינה קשורה בגופי קטו. בחולים "רגילים", סוכר יופיע לרוב בשתן לאחר הופעת רמה גבוהה של סוכר בדם.

בחולים אלה, רמת האגירה של הסוכר בדם עולה לפני שהוא יופיע בשתן, ולכן הסימן הראשון לסוכרת עלול להיות החולה בתרדמת. בנוסף, הצימאון המאפיין סוכרת מופיע לרוב רק בשילוב עם סוכר בשתן ולכן בקרב חולים קשישים גם סימן זה לא יופיע בשלבים הראשונים למחלה.

סוכרת הינה מחלה הפוגעת במגוון איברי מטרה, כגון כלי דם, כליות, עצבים וכדומה. אם זאת, ישנן מספר פגיעות האופייניות לסוכרת בקרב קשישים. פגיעות אלה כוללות ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, נכות פיזית, נפילות, שברים, חשיפה לזיהומים שלוקים בהם לרוב במתקני אשפוז כגון בתי-אבות, וכדומה.

נמצא כי סוכרת בקרב קשישים מכפילה את הסיכוי ללקות בדמנציה. כמו כן, חולים קשישים נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת ללקות בהיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם) שכן אין הם נוטלים תמיד את התרופות שלהם כנדרש-למשל שוכחים להזריק אינסולין, מזריקים יתר על המידה, שוכחים לאכול וכדומה.

כמו כן רמת סוכר נמוכה בדם קשורה גם בכך כי גלוקגון – הורמון המעלה את רמת הסוכר בדם באופן פיזיולוגי-לא מיוצר באותן רמות כנדרש בקרב קשישים.

קשישים, במיוחד אלה הנמצאים בבית אבות נמצאים בקבוצת סיכון למגוון בעיות רפואיות, הן מסיבות של הזנחה והן מסיבות של אשפוז במוסד סיעודי. אם נוסיף על כך את עניין הסוכרת, חולים קשישים אלה נמצאים בסכנת נפשות של ממש ללא השגחה וטיפול מתאים.

למשל – חולה סוכרתי עלול לסבול מבעיות בקצות העצבים ולכן התחושה בעור פוחתת. אצל חולים השוכבים במיטה זמן רב, עלול להתפתח פצע לחץ שמהווה קרקע פורה לזיהום. כמו כן, עלולה להתפתח תופעה שהחולה לא מקבל את התרופות להן הוא נזקק בזמן המתאים.

טיפול בסוכרת בגיל הזהב

מטרת העל לטיפול בסוכרת בקרב קשישים הינה מניעה וטיפול מתאים מוקדם ככל האפשר. להלן רשימת פעולות שניתן לנקוט בהם כדי להקטין את הסיכון ללקות בסוכרת בקרב קשישים (וגם בקרב צעירים):

1. מעורבות אקטיבית בטיפול. להבין עם הרופא מה קורה להורה/חולה ולוודא שהוא מקבל את התרופות שהוא זקוק להן.

2. פעילות גופנית (עדיף להתחילה כמובן בגיל צעיר ולתמיד בה בגיל מבוגר)

3. להקפיד על דיאטה מתאימה.

4. בדיקת רמת סוכר בשתן ובדם מידי כמה חודשים.

5. בדיקה ומעורבות בנעשה בבתי אבות בהם מאושפזים חולים ממשפחתנו.

6. טיפול מתאים במחלות הקשורות לנזקי הסוכר- עיניים, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וכדומה.

זכויות חולי סוכרת

חולי סוכרת בהתאם למצבם התפקודי וחומרת המחלה זכאים לקבל הטבות והקלות מהמוסדות ומהמוסד לביטוח לאומי (ראו – זכויות חולי סוכרת) וכאשר חולים קשישים זכאים לקבל גמלת סיעוד או אשפוז סיעודי בבית אבות גריאטרי בהתאם לרמת ההכנסות שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>